החלטה בתיק ת"א 26535-08-11

המבקשים הגישו בקשה למתן צוי מניעה זמניים, במעמד צד אחד, כדלקמן: (א) צו המורה למשיבה 1 (" האגודה") להימנע מלקבל החלטה שעניינה הקצאה או איוש או קליטה של מועמד למשק שני מכוח הזכויות של משק 157 במושב גורן; (ב) צו המורה לאגודה להימנע מלהקצות או לאייש או לקלוט מועמד למשק אחד לפחות במושב גורן; (ג) צו המורה למינהל מקרקעי ישראל (" המינהל"), הסוכנות היהודית (" הסוכנות") ומשרד החקלאות להימנע מלאייש או להקצות או לרשום את הזכויות במשק השני המגיע למשק 157; (ד) צו המורה למינהל, לסוכנות ולמשרד החקלאות לוודא שבמושב גורן נותר משק פנוי ולא מאויש שאותו ניתן יהיה להקצות למועמד מטעם המבקשים, שעל פי הטענה הם בעלי זכויות במשק 157.

הבקשה הוגשה ביום 16.8.11 ובו ביום החליט השופט התורן (כבוד השופט א' אליקים) שלא לתת סעד במעמד צד אחד והורה כי הדיון יישמע במעמד הצדדים בפני השופט התורן ביום 24.8.11. לקראת הדיון שנועד לאותו מועד הגישו האגודה והמשיב 2 בקשה לדחות את הדיון, ונוכח הסכמת המבקשים, נעתרתי לבקשה והדיון נקבע להיום.

שמעתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את הבקשה.

קודם שאנמק את החלטתי אדגיש כי נוכח הנטען בתביעה ונוכח האפשרות שיעלה בידי המבקשים להרים את הנטל להוכחת טענותיהם וכפועל יוצא מכך, לזכות בסעדים המבוקשים על ידם בגדר התביעה, כולם או מקצתם, מוטלת חובה על האגודה להביא את דבר התובענה והחלטה זו לידיעת כל מועמד לקבלה לחברות באגודה, וזאת על מנת למנוע טענת הסתמכות מצידו של כל אחד מן המועמדים על מצב עניינים קיים בעת קבלתו לאגודה. נושא זה הוא בראש וראשונה עניינה של האגודה, בין אם יזכו המבקשים בתביעתם ובין אם לאו, על האגודה מוטלת חובה הן כלפי חבריה היא והן כלפי המועמדים לגילוי נאות ומרבי של מצב העניינים שעליו מצביעים המבקשים בתובענתם.

החלטתי לדחות את הבקשה מיוסדת על שני נימוקים עיקריים. הנימוק האחד הוא שהאגודה צודקת כשהיא טוענת שבקשתם של המבקשים לוקה בחוסר תום לב ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. ובמה אמורים הדברים? הבריח התיכון של בקשת המבקשים הוא הסכם שנעשה בינם לבין המשיבים 7 ו-8 (ביחד, " נגר"), ביום 21.6.09,  שלפיו רכשו המבקשים מנגר את משק 157 במושב גורן ( בהתאמה, " ההסכם" ו" משק 157").

המבקשים טוענים כי באחת מפסקאות המבוא  של ההסכם נאמר ש" המשק כולל גם את כל הזכויות העתידיות הקשורות עם הנכס הנחלה ו/או הזכויות השיתופיות של החבר באגודה כולל זכויות להקצאת קרקעות נוספות, הרחבה וכדומה מיום חתימת ההסכם והנכללים בתמורה המפורטת להלן". הם מוסיפים וטוענים שהאגודה מתכוונת לקבל חברים חדשים וכפועל יוצא מכך יוקצו לחברים אלה מקרקעין הן במסגרת של משק שני, או במסגרת של הרחבה. לטענתם, רשויות המדינה אסרו מסחור בזכויות למשק שני או למקרקעין במסגרת הרחבה של המושב ועל רקע ההוראה בהסכם יש לקבוע כי המבקשים הם אלו שיהיו זכאים למשק נוסף או לזכויות בהרחבה מכוחו זכויותיהם במשק 157 שהם ירכשו על פי ההסכם.

פרט למינהל ולמשרד החקלאות לא הוגשו תשובות לבקשה. הסוכנות הודיעה כי אינה מעורבת ואינה צד בסכסוך. נגר והמשיב 9, כמו גם האגודה והמשיבים 2 ו-3, נמנעו מהגשת תשובה.

בגדר הדיון שהתקיים היום נחקרה המבקשת 2 על ידי בא כוח האגודה והוצג בפניה מסמך הנושא את הכותרת  "נספח להסכם מכר" ואשר תאריכו הוא כתאריך ההסכם (" הנספח"). המבקשת 2 אישרה את חתימות המבקשים על המסמך שבו נאמר " כי ידוע לקונים כי זכויות ההרחבה אשר ניתנו למשק הנ"ל (משק 157, א"ק) עד למועד חתימת הסכם המכר, הועברו לצדדים שלישיים ואינם בבעלות ו/או בחזקת המוכרים והם אינם כלולים בעסקה זו וכי לקונים לא תהא טענה ו/או דרישה ו/או כל תביעה באשר לזכויות הנ"ל מאת המוכרים". המבקשת 2 הסבירה כי הנספח נחתם " בסחיטה וכפייה" וכי " חתמתי כי הם אמרו שאו שאני חייבת לחתום, אחר לא הייתי מקבלת את המשק, מי שמכר זה הבן שלו, ... הייתי חייבת לחתום על זה, זה לא נספח גדול, הוא לא שווה כלום, הוא לא שייך לחוזה, הוא נחתם אחר כך, זאת הייתה הדרך היחידה שלי להציל את עורי לאחר שכר שילמתי 880 אלף שקל. לא הייתה לי ברירה. זאת האמת" (עמ' 4 לפרוטוקול) . גם אם אניח לטובתם של המבקשים שהדברים משקפים את העובדות כהווייתן דומה שלא נמצא בטענות המבקשים מענה לטענת האגודה (שאליה הצטרפו גם נגר) שמשלא הוזכר דבר קיומו של הנספח בטענותיהם של המבקשים הם הפרו את חובת הגילוי המירבית המוטלת עליהם, וכי די בכך כדי לדחות את בקשתם.

ברע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ  פ"ד מז(5)1 קבע בית המשפט כי " מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט. השאלה אם הייתה העלמת עובדות אם לאו צריכה להישקל מנקודת המוצא של יום הגשת הבקשה, ואין לפסוק בה בדיעבד על יסוד ניתוח מדוקדק של העובדות וההלכות המשפטיות" (בעמ' 4) (וראו גם א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי  מהד' עשירית עמ' 524, וכן רע"א 8267/07 אנואר סאמר ואח' נ' סאמר מחמוד מוסא (טרם פורסם, 14.10.07)).

על רקע הדברים האלה דומה כי אין מנוס מן המסקנה שהמבקשים כשלו במילוי חובת תום הלב המוטלת על מי שמבקש סעד זמני, ועל אחת כמה וכמה כך כשהוא מבקש אותו במעמד צד אחד, ודי בכך כדי לחרוץ את גורל הבקשה לשבט.

נימוק נוסף שאני מוצא להשתית עליו את ההחלטה לדחות את הבקשה נעוץ במהותה של התביעה, בסעדים המבוקשים ובעילת התביעה כפי שהיא נגלית מכתב התביעה ומן הבקשה. בא כוח המבקשים ראוי לשבח על מאמציו לשכנעני שזכויות המבקשים משתרעות גם על זכויות נוספות העשויות לצמוח בעתיד מזכותם למשק 157 אולם אני סבור שלא ניתן לקבל את טענותיו. לדעתי, ואני מביע אותה לכאורה בלבד, הנוסח המצוטט לעיל מתוך המבוא להסכם איננו מקנה למבקשים את אשר הם טוענים לו. כדי שהזכויות למשק 157 יקנו למבקשים זכויות נוספות בעתיד, בין למשק שני ובין לזכויות במגרשים שבהרחבה שבישוב, צריכה הייתה להיכלל הוראה מפורשת על כך בהסכם ואין צריך לומר שהוראה כזאת אינה קיימת. יתר על כן הוראת סעיף 10א' של ההסכם קובעת כי " המשק פירושו גם  כל המבנים הבנויים בו וכל האביזרים והמתקנים המחוברים אליו דרך קבע והמהווים חלק בלתי נפרד ממנו".  במצב עניינים שבו מצופה מן הצדדים לעסקה להגדיר את הממכר לא ניתן לקבל את הטענה שבגדר הוראות במבוא להסכם נכללת גם הוראה אופרטיבית המקנה למבקשים זכויות בעתיד אשר לא פורטו בהסכם גופו.

אלא שזה איננו העיקר. המבקשים שואפים להשיג תוצאה שלפיה תימנע האגודה מעשיית פעולות שלפי דעתם הן עלולות להגביל או למנוע מהם את קבלת טובות ההנאה או הזכויות (למשק נוסף או למקרקעין בהרחבה) הנובעות,  לטענתם, מהוראות הסכם המכר. לדעתי בקשת המבקשים היא בבחינת ערבוב של היוצרות מפני שזכויותיהם כלפי נגר על פי ההסכם הן זכויות בתחום המשפט הפרטי ואילו טענותיהם כלפי האגודה, הן אמנם גם כן בתחום המשפט הפרטי אולם בענף שונה שלו, היינו ביחסי תאגיד עם חבריו, ומעבר לכל אלה טענותיהם כלפי המינהל ומשרד החקלאות הן בתחום המשפט המנהלי ואין צריך לומר שאין בבקשה אפילו תחילתה של ראיה המצדיקה מתן סעד כלשהו נגד המינהל או משרד החקלאות ולמעשה ההפך הוא הנכון. מתשובת המנהל ומדברי בא כוחו בעת הדיון היום עולה כי קיים ספק גם בנוגע לכשרותו של ההסכם בהיבט של הוראות הרשויות השונות המתייחסות לסוגיית הקצאת משקים וקרקעות במושבים. מכל מקום לא עלה בידי להבין מהי העילה לכאורה המשמשת בסיס לבקשת המבקשים סעדים זמניים נגד המינהל ונגד משרד החקלאות. אם, כטענת המבקשים, עסקה שעשו נגר לפני שנים מספר שלפיה הם התיימרו למכור את הזכות למשק נוסף לאדם אחר אינה חוקית, כי אז יוכלו המבקשים להעמיד למבחן במישור המשפט המנהלי את כשרות ההיתר שיינתן, אם יינתן, לעסקה כזאת על ידי המנהל או על ידי משרד החקלאות.

אשר ליחסים שבין המבקשים לאגודה דומני כי הסעד הזמני המבוקש הוא רחב מידי וטעמים של מאזן נוחות מצדיקים את דחיית הבקשה.

מן הנספחים שצירפו המבקשים לבקשתם עולה כי האגודה מסרבת לתת למבקשים את אישורה להסכם, אישור הנדרש בין השאר גם על ידי הסוכנות (נספח 5 לבקשה). על רקע זה מובנת עתירתם של המבקשים בגדר הסעדים  הנתבעים בתביעה, היינו להורות לאגודה לחתום על כל מסמך הדרוש למבקשים לשם רישום הזכויות במשק, על שמם. אלא שכדי להגן על עניינם של המבקשים בקשר עם סעד זה אין צורך בסעד זמני שיגביל את האגודה או ימנע ממנה מלנהל את ענייניה לפי שיקול דעתה ובכלל זה גם לקבל חברים חדשים על פי ההליכים הנדרשים בהתאם לתקנונה.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למינהל ולמשרד החקלאות, כאחד, שכר טרחת עורכי דין בסכום של 5,000 ש"ח.

איני רואה לפסוק שכר טרחה לטובת יתר המשיבים, בין מפני שלא הגישו תשובה ובין מפני שלא התייצבו לדיון.

קדם משפט יתקיים ביום 19.2.12 בשעה 1300.

ניתנה היום,  י"ב אלול תשע"א, 11 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: